לצערי, את הבן שלי לא הצלחתי להציל. לא חשבנו שיש לו פוסט טראומה. הוא היה גבר חזק, אהוב, כזה שכולם נשענים עליו.
הוא חזר מהמלחמה ונראה אותו אדם. תפקד כרגיל, עזר לאחרים, חייך, היה הכתובת של כולם. לא ידענו שמשהו לא בסדר.
אף אחד לא הבין באמת מה עובר עליו.

הוא היה בעל ואבא אוהב ומסור לארבעה ילדים. השאיר הכול מאחור בשביל כולנו.
הוא רק רצה להגן ולעזור על כולם, כמו תמיד.

ולכן ב־7.10 הוא לא חיכה שיקראו לו. הוא פשוט יצא מייד לשטח, כלוחם בהנדסה קרבית כדי לעזור ולהילחם.

הוא היה בין הראשונים שהגיעו לזירת ה"נובה", שם נחשף למראות טראומטיים קשים,

אך מעולם לא שיתף אותנו במה שראה.
במהלך שירותו נכנס כמה פעמים לעזה ולמרות שנפצע מספר פעמים התעקש לחזור ולהילחם לצד חבריו.
הוא חזר מהקרבות עם הגוף, אבל הנפש שלו נשארה שם. מבפנים, הוא כבר היה שבור.

את הבן שלי לא הצלחתי להציל. זה כאב שאשא כל החיים.
אבל עכשיו אני לא מתכוונת לאבד עוד לוחמים.

יש לוחמים שמסתובבים בינינו בשקט. הם מתפקדים, מחייכים, נראים חזקים. אבל בפנים הם מתפרקים,

ואף אחד לא רואה. כל יום שעובר מקרב אותם לנקודת קצה,

לפעמים בלי שהם עצמם או המשפחה שלהם מבינים מה קורה.

אני יוצאת לקמפיין גיוס המונים כדי להקים את "בית אלירן מזרחי",

להקים מרכז שיישקם ויציל לוחמים שמתמודדים עם פוסט טראומה.

מקום שייתן מענה אמיתי, מקצועי ומיידי למי שנשבר מבפנים.
זה לא עוד פרויקט. זו פעולה מצילת חיים.
אם הגעתם עד לכאן, אני מבקשת מכם לא לעצור כאן.

שתפו. תרמו.

בואו להיות נתגייס להקים את "בית אלירן מזרחי"

ולהיות חלק מהקמה של מקום שיכול להציל את הלוחם הבא,
לפני שזה יהיה מאוחר מידי

Muchas gracias.,
ג'ני אמא של אלירן💔